שרה שחר מקבוצת "כפירים" לשעבר, ומאז חברת קיבוץ שמרת ורכזת הארכיון בו, כותבת על הקבוצה:
16/01/1956
שרה שחר מקבוצת "כפירים" לשעבר, ומאז חברת קיבוץ שמרת ורכזת הארכיון בו, כותבת על הקבוצה:
קבוצת "כפירים הגיעה לגן-שמואל בשנת 1951, ומנתה במהלך השנתיים הבאות כ-35-30 חניכים.
בשנת 1955 עברנו לשמרת, כ-25 אנשים. הקבוצה החדשה שנוצרה מחניכי גן-שמואל ושמרת נקראה שם "יחדיו". נשארנו בשמרת עד היום 4 גן-שמואלים. הגענו לשמרת בעקבות מה שקרוי היה "צו התנועה". נאמר לנו שנהיה ההשלמה הצעירה הראשונה בשמרת, שהיה אז קיבוץ צעיר בן 7 שנים לאחר עלייתו על הקרקע.
הצגת הסיום שלנו בגן-שמואל, "שלמה המלך ושלמי הסנדלר", שהייתה אמורה להתקיים בינואר 1955, בוטלה כיוון שבאותו ערב הודיעו על התאבדותו הטראגית של אורי אילן ז"ל בכלא הסורי. למחרת, לאחר מסע ההלוויה, הוסענו לשמרת.
כולנו היינו עולים חדשים, רובנו מרומניה, אבל רבים נוספים מאירופה המזרחית והמרכזית (בולגריה, הונגריה, פולין ויוגוסלביה). היו חניכים מאמריקה הדרומית (ברזיל) ואפילו אחדים מהמזרח הקרוב, מצרים ופרס.
מחנכינו היו: טובה אדיב – מדריכה, מורה, מחנכת, אישיות יוצאת דופן, שליוותה אותנו מן הימים הראשונים ועד המעבר לשמרת.
הקשרים נמשכו שנים רבות נוספות, ובעצם עד יומה האחרון (אני מצרפת 3 מכתבים שכתבה לנו טובה בשנה הראשונה שלאחר עזיבתנו. מכתבים אלה הודפסו בספר לזכרה); המדריך השני היה אליעזר (שם משפחתו נשכח ממני), שעזב את הקיבוץ בשנה הראשונה לבואנו; מי שהחליף אותו היה מתתיהו מינץ, שהועזב בעקבות תמיכתו בסנה והמפלגה הקומוניסטית (קולקטיביות רעיונית...). המטפלות היו פרחה וזהבה ורנר. זהבה טפלה בנו במסירות ובאהבה עד סיום שהותנו בגן-שמואל. אני אישית שמרתי על קשרים מצוינים עם טובה אדיב ומשפחתה וכן עם זהבה ובני ביתה.
ככל הזכור לי, שם הקבוצה "כפירים" הוצע ע"י טובה, וכולנו כמובן קיבלנוהו ברצון, למרות שבקושי הבנו את משמעותו.
סדר היום שלנו היה מחולק בין לימודים ועבודה במשק. כשהגענו היינו כולנו בוגרי כיתה ז', והמשכנו את שנת הלימודים האחרונה (י"א או י"ב) בשמרת, לפני הגיוס לשירות הסדיר (אותו עשינו במחנה 80 בטירונות של הנח"ל). שעות הלימודים היו מנוצלות היטב ומוקפדות: ספרות, לשון, היסטוריה, כלכלה מדינית, מתמטיקה, גיאוגרפיה, ידיעת הארץ, וכן שיעורי ספורט, במסגרתם למדנו גם לשחות. מוטקה גולן היה בא אלינו לשיעורי זמרה ולימד אותנו שירים עבריים, וכן למדנו אמנויות ונגרות, עד שאחדים מבינינו ממש למדו מקצוע לחיים. אהבנו ושתינו בצמא את שעות הלימוד שהיו מעניינות ויקרות לנו מאד.
ובאשר לשעות העבודה, כל חניך נקלט באחד הענפים ע"י רכז הענף. בשבילי זו הייתה פעם ראשונה שהתמודדתי עם עבודה פיזית, ואכן בגן-שמואל למדנו לעבוד והתקשרנו למקומות העבודה ולחברי הצוות. אני למשל עבדתי בענף הנוי כשנעמי לוי ריכזה אותו. גיליתי עולם חדש, למדתי המון, אהבתי והתגאיתי במקום עבודתי. היו כמובן במהלך השנה, בעונות השונות, ימי גיוס לפרדס ולגן הירק (קטיף עגבניות, איסוף תפ"א). בחורף עבדנו בקטיף הדרים, כשאהרון לויטה ז"ל היה רכז הענף והיה צמוד אלינו כל שעות העבודה. אני צורפתי לעובדי בית האריזה.
מדי ערב הייתה שיחה או פעילות אחרת. רבים מאיתנו הצטרפו על-פי בחירת הקבוצה לוועדות השונות במוסד החינוכי. היתה לי זכות גדולה ונבחרתי לייצג אותנו בהנהגת הקן, כאשר דב לוי היה ראש הקן.
היחסים הפנימיים בינינו היו טיפוסיים לגיל ההתבגרות: ריבים והתפייסויות, אך גם עבודה משותפת טובה ויעילה במחנות צופיות, במבצעים וכו'. כך למשל זכינו בפרס ראשון באיסוף חתימות למען השלום, ועל כך קיבלנו דגל רקום מוועד השלום הישראלי, עם יונת השלום, ואות כבוד לקן המצטיין . המדריכים הקפידו לקחת אותנו להצגות תיאטרון (עד היום זכורים לי ההצגה "פיגמליון" והסרט "הסטודנטים"). בחזרתנו הביתה נהגנו לשוחח ולבטא את התרשמויותינו בהנחיית המדריכים והמחנכים.
החברים שהכרנו במקומות העבודה היו קשובים אלינו, הדריכו אותנו, ואנחנו הכרנו חברי קיבוץ רבים וטובים. מאד אהבנו את החגים שהשתתפנו בהם כמו חנוכה, חג הביכורים היפהפה על הדשא הגדול. נטלנו חלק פעיל בהכנות לחג ובמהלכו. כמובן ששותפנו בחגים שנחגגו במוסד. נוצרו קשרים יפים בינינו לבין המוסדניקים בספורט, כדורסל, בשעות הפנויות על המגרש. בילינו בבית התרבות שהיה חדש אז (היום הוא קרוי ע"ש אורי אילן) בקריאת עיתונות יומית, ז'ורנלים וכו'. התרגשתי מאד לחגוג כעבור שנים רבות באותו בית תרבות את יום הולדתה ה-80 של טובה אדיב.
אסיים בדברי ברכה ותודה לגן-שמואל על המחנכים המעולים שהעמידו לרשותנו ועל החינוך הטוב שקיבלנו. אני רואה אותנו ברי-מזל שהגענו לגן-שמואל. נראה לי שנפלה בחלקנו זכות גדולה: קיבלנו את הטוב ואת האנשים הטובים ביותר ואנו גאים על אותן שנים נפלאות שהיינו אצלכם. מאז שאני אחראית על הארכיון אספתי כל פיסת מידע שהתפרסם בעיתונות החיצונית או הפנימית שלכם, ואכן יש לי תיק מיוחד על גן-שמואל.
קבוצת "כפירים הגיעה לגן-שמואל בשנת 1951, ומנתה במהלך השנתיים הבאות כ-35-30 חניכים.
בשנת 1955 עברנו לשמרת, כ-25 אנשים. הקבוצה החדשה שנוצרה מחניכי גן-שמואל ושמרת נקראה שם "יחדיו". נשארנו בשמרת עד היום 4 גן-שמואלים. הגענו לשמרת בעקבות מה שקרוי היה "צו התנועה". נאמר לנו שנהיה ההשלמה הצעירה הראשונה בשמרת, שהיה אז קיבוץ צעיר בן 7 שנים לאחר עלייתו על הקרקע.
הצגת הסיום שלנו בגן-שמואל, "שלמה המלך ושלמי הסנדלר", שהייתה אמורה להתקיים בינואר 1955, בוטלה כיוון שבאותו ערב הודיעו על התאבדותו הטראגית של אורי אילן ז"ל בכלא הסורי. למחרת, לאחר מסע ההלוויה, הוסענו לשמרת.
כולנו היינו עולים חדשים, רובנו מרומניה, אבל רבים נוספים מאירופה המזרחית והמרכזית (בולגריה, הונגריה, פולין ויוגוסלביה). היו חניכים מאמריקה הדרומית (ברזיל) ואפילו אחדים מהמזרח הקרוב, מצרים ופרס.
מחנכינו היו: טובה אדיב – מדריכה, מורה, מחנכת, אישיות יוצאת דופן, שליוותה אותנו מן הימים הראשונים ועד המעבר לשמרת.
ג'ש 1955-8-נתן בלאנש ונערי קבוצת כפירים
הקשרים נמשכו שנים רבות נוספות, ובעצם עד יומה האחרון (אני מצרפת 3 מכתבים שכתבה לנו טובה בשנה הראשונה שלאחר עזיבתנו. מכתבים אלה הודפסו בספר לזכרה); המדריך השני היה אליעזר (שם משפחתו נשכח ממני), שעזב את הקיבוץ בשנה הראשונה לבואנו; מי שהחליף אותו היה מתתיהו מינץ, שהועזב בעקבות תמיכתו בסנה והמפלגה הקומוניסטית (קולקטיביות רעיונית...). המטפלות היו פרחה וזהבה ורנר. זהבה טפלה בנו במסירות ובאהבה עד סיום שהותנו בגן-שמואל. אני אישית שמרתי על קשרים מצוינים עם טובה אדיב ומשפחתה וכן עם זהבה ובני ביתה.
ככל הזכור לי, שם הקבוצה "כפירים" הוצע ע"י טובה, וכולנו כמובן קיבלנוהו ברצון, למרות שבקושי הבנו את משמעותו.
סדר היום שלנו היה מחולק בין לימודים ועבודה במשק. כשהגענו היינו כולנו בוגרי כיתה ז', והמשכנו את שנת הלימודים האחרונה (י"א או י"ב) בשמרת, לפני הגיוס לשירות הסדיר (אותו עשינו במחנה 80 בטירונות של הנח"ל). שעות הלימודים היו מנוצלות היטב ומוקפדות: ספרות, לשון, היסטוריה, כלכלה מדינית, מתמטיקה, גיאוגרפיה, ידיעת הארץ, וכן שיעורי ספורט, במסגרתם למדנו גם לשחות. מוטקה גולן היה בא אלינו לשיעורי זמרה ולימד אותנו שירים עבריים, וכן למדנו אמנויות ונגרות, עד שאחדים מבינינו ממש למדו מקצוע לחיים. אהבנו ושתינו בצמא את שעות הלימוד שהיו מעניינות ויקרות לנו מאד.
ג'ש 1955-8-מתתיהו מינץ - למעלה שני משמאל - ונערי קבוצת כפירים
ובאשר לשעות העבודה, כל חניך נקלט באחד הענפים ע"י רכז הענף. בשבילי זו הייתה פעם ראשונה שהתמודדתי עם עבודה פיזית, ואכן בגן-שמואל למדנו לעבוד והתקשרנו למקומות העבודה ולחברי הצוות. אני למשל עבדתי בענף הנוי כשנעמי לוי ריכזה אותו. גיליתי עולם חדש, למדתי המון, אהבתי והתגאיתי במקום עבודתי. היו כמובן במהלך השנה, בעונות השונות, ימי גיוס לפרדס ולגן הירק (קטיף עגבניות, איסוף תפ"א). בחורף עבדנו בקטיף הדרים, כשאהרון לויטה ז"ל היה רכז הענף והיה צמוד אלינו כל שעות העבודה. אני צורפתי לעובדי בית האריזה.
מדי ערב הייתה שיחה או פעילות אחרת. רבים מאיתנו הצטרפו על-פי בחירת הקבוצה לוועדות השונות במוסד החינוכי. היתה לי זכות גדולה ונבחרתי לייצג אותנו בהנהגת הקן, כאשר דב לוי היה ראש הקן.
היחסים הפנימיים בינינו היו טיפוסיים לגיל ההתבגרות: ריבים והתפייסויות, אך גם עבודה משותפת טובה ויעילה במחנות צופיות, במבצעים וכו'. כך למשל זכינו בפרס ראשון באיסוף חתימות למען השלום, ועל כך קיבלנו דגל רקום מוועד השלום הישראלי, עם יונת השלום, ואות כבוד לקן המצטיין . המדריכים הקפידו לקחת אותנו להצגות תיאטרון (עד היום זכורים לי ההצגה "פיגמליון" והסרט "הסטודנטים"). בחזרתנו הביתה נהגנו לשוחח ולבטא את התרשמויותינו בהנחיית המדריכים והמחנכים.
החברים שהכרנו במקומות העבודה היו קשובים אלינו, הדריכו אותנו, ואנחנו הכרנו חברי קיבוץ רבים וטובים. מאד אהבנו את החגים שהשתתפנו בהם כמו חנוכה, חג הביכורים היפהפה על הדשא הגדול. נטלנו חלק פעיל בהכנות לחג ובמהלכו. כמובן ששותפנו בחגים שנחגגו במוסד. נוצרו קשרים יפים בינינו לבין המוסדניקים בספורט, כדורסל, בשעות הפנויות על המגרש. בילינו בבית התרבות שהיה חדש אז (היום הוא קרוי ע"ש אורי אילן) בקריאת עיתונות יומית, ז'ורנלים וכו'. התרגשתי מאד לחגוג כעבור שנים רבות באותו בית תרבות את יום הולדתה ה-80 של טובה אדיב.
אסיים בדברי ברכה ותודה לגן-שמואל על המחנכים המעולים שהעמידו לרשותנו ועל החינוך הטוב שקיבלנו. אני רואה אותנו ברי-מזל שהגענו לגן-שמואל. נראה לי שנפלה בחלקנו זכות גדולה: קיבלנו את הטוב ואת האנשים הטובים ביותר ואנו גאים על אותן שנים נפלאות שהיינו אצלכם. מאז שאני אחראית על הארכיון אספתי כל פיסת מידע שהתפרסם בעיתונות החיצונית או הפנימית שלכם, ואכן יש לי תיק מיוחד על גן-שמואל.
עדיין אין תגובות לדף זה.
מוזמנים להגיב!