שדה
חבצלת
אלון
רימון
תומר
אשל
אלומה
סביון
הדס
אלה
חורש
אור
נרקיס
גפן
רקפת
המוסד החינוכי קיבוץ גן שמואל - 1947-1997
  • תמי
  • איריס
  • יעקב
  • טובה
  • יוסף
  • רחל
  • רבקה
  • שני
  • כניסה/הרשמה

ברכות לנתן קאופמן, בן 70!
15/02/2019


(יש שני יתרונות בקריאה מהנייד, יש אור על הטקסט, ויותר חשוב מזה, הקהל לא יודע כמה דפים יש…)


אלה היו ימים של תחושת חופש, שִׂמְחָה וקלילות, של גילויים אינטלקטואליים מעניינים, (כן כן, בכל זאת ישבנו חפרנו, וטחנו שיעורים, שיחות הרצאות ספרים ופעולות, השירות כלל  גם תרגום של דר-שפיגל מגרמנית וגם שירים של פיטר פול אנד מרי, באדיבות זאב), אבל אלה היו בעיקר ימים של חברים, חבר'ה 24/7, אלה היו שלוש שנים של נחיתה והסתגלות בְּפלנטה החדשה, מדינת ישראל הצעירה והצודקת, שהבסיס והבית שלנו היה המוסד החינוכי גן שמואל המפואר, 1965!

אנחנו, אוסף של אסטרונאוטים ובעיקר קוסמונאוטים, מכוכבים שונים ורחוקים זה מזה, נוחתים בארץ החופש והשמש.

אנחנו שלמדנו בבית ספר עירוניים רגילים, בברה"מ, ברומניה וברזיל, בארגנטינה, פולין ומקסיקו, לא ידענו מה זה לקום 15 דקות לפני השיעור הראשון ללבוש מכנסיים קצרים, טי-שרט סנדלים והופ להגיע בזמן לכיתה. טוב זה לא היה ככה בכיתה י', כשהגענו לקיבוץ, פניה, המטפלת שלנו טרטרה אותנו איך שפתחנו את העיניים בעבודות רס"ר ושתיית תה חם. היה בה, בפניה, משהו קשוח ורך בו זמנית, מסתכלת עליך בדרישות ובאותו זמן מפנקת עם מה שיש.

עם המון סבלנות, מסירות, תושיה ואהבה קבלו חבקו וליוו אותנו פניה ויבה האגדיים, עמירה ויוקי, באב גונן המיוחד ואורה חנני בספורט.

בשחף, הקבוצה שלנו, באו והלכו נערים רבים, אבל בדרך הטבע התגבש גרעין יציב: דוד, נתן, יעקב, זאב, לילי, שמעון ואני, אח"כ הצטרפה בי"א, סילביקה-יערה, לחיזוק הפלג הרומני של הקבוצה - והאישי שלי.

שלוש שנים של נחיתה למידה והסתגלות לַסְבִיבָה החדשה, להכיר את השפה, ההרגלים, הקודים הבלתי כתובים, לבצע גיחות אל מחוץ למחנה שלנו ולהכיר את בני המקום, את המשפחות המאמצות, את הפינות והמרחבים של הכפר והשדות, מלא הרפתקאות, תקופה של כיף אמיתי. היה זה מסע מרתק לכל אחד מאיתנו ולכולנו ביחד.

בשבילי הקאופמנים, הלייזרוביצים, החיימוביצים והכוהנים מהקבוצה היו מאד מאד דומים לאלה שהכרתי בבואנוס איירס, בבית הספר, במועדון ובתנועה. דומים ובכל זאת קצת שונים. במתמטיקה פיזיקה בספורט ובמוסיקה קלאסית - דומים, כן דומים, אבל מה? יותר טובים, יותר ממושמעים רציניים ומשקיענים, אצלם במזרח אירופה הקשוחה אין חוכמות - אין מניאנה, שם לומדים-לומדים! לוקחים את הכל ברצינות.

ונתן ביניהם. גם מַחְבֶּרֶת חשבון מסודרת וגם כינור שהשמיע את הצלילים היפים והנכונים. נתן מצאה שפה כינורית משותפת עם עמיחי אחיו הצעיר החדש, הבן הצעיר של משפחת לוי, נעמי ודב, משפחה שנתן התחבר לשנים רבות ואהב! והם אהבו אותו.

ואח"כ ההסבה למנדולינה, ולא רק חינוך רומני קומוניסטי קשוח, אלא, כמו כל יהודי טוב! , גם נשמה גדולה לב גדול וכשרון היה (ויש) לנתן שלנו.

לנתן, כך נראה לכולנו, היו הקליטה והמעבר התרבותי טבעיים, פשוטים, נראה שהוא הראשון שקבע דגל במקום כאילו שאמר, המקום כאן הוא שלי, ואני שייך לו. בקלות התחבר לחבר'ה מהמוסד, ובמהירות גם עשה לו חברים מקרב חברי הקיבוץ "הגדולים" איתם עבד בענפי המשק, בברווזיה קודם, ואח"כ בפלחה, דרך העבודה התחרותית ב-הקטיף, תחרות חוליות בקטיף הדרים, שהיתה הטירונות הראשונה שלנו.

אינטליגנטי, אמיץ, שובב, חברותי, וחברי, לא עושה עניין משטויות, ממוקד מטרה, מתרגז מהר ומתפייס עוד יותר מהר. ככה אני זוכר אותו, את נתן שהיום חוגג שבעים (שבעים!!! שבעים אתם קולטים?) הראשון שהביא סיגריות (לא קרפץ קו פילטרו - השם מצלצל לי עד היום!) הראשון שהופיע בקבוצה על טרקטור רועש, אמיתי!


באחד מטיולי התנועה בנגב, אנחנו צועדים במדבר יהודה בשביל צר מאד, קיר משמאל תהום מימין. פתאום לבת שלפנינו נופל התרמיל לתהום. בלי לחשוב פעמיים נתן זינק אחריו! אני שהלכתי אחריו הספקתי לתפוס את רצועת התרמיל של נתן לעצור אותו ולמנוע ממנו לקפוץ כאחרון האבירים.

לנתן הזה שאני זוכר, שבטח עשה עוד כמה דברים בחמישים השנים האחרונות, אני רוצה לאחל, ומקווה שבשם כולנו, הרבה בריאות, הרבה שמחה, והרבה רגעים של אושר ליד מיכל, הילדים והנכדים, המשפחה החברים ובכלל, מזל טוב נתן!

אומרים שאתה הופך לזקן כאשר יש לך יותר זיכרונות מתקוות.


אז במאזן הזה בין זיכרונות לתקוות זה הרגע להרים כוסית יין ולהמשיך לקוות ולעשות למען השלום, השוויון והחופש. שנמשיך לחלום ולעשות על מנת להשאיר לבנים ולנכדים שלנו מדינה יותר טובה ועולם יותר טוב.

אני גם מאחל בריאות ואושר, חברים יקרים, בואו נרים לחיים, ולנתן שוב  יום הולדת שמח! מזל טוב לכולנו שנפגשנו כאן.

נ.ב. ותודה גדולה למיכל שאספה אותנו באירוע יפה זה.


ישראל רפפורט, 15/2/2019





עמית דוד ישראל יערה נתן לורה מיכל ושמעון
עמית דוד ישראל יערה נתן לורה מיכל ושמעון
תודה רבה מכל משפחת קאופמן
תודה רבה מכל משפחת קאופמן

    תגובות לדף זה תגובה חדשה

    עדיין אין תגובות לדף זה.
    מוזמנים להגיב!