"יאללה חיות", עודד צנטנר חג-אסיף 2006
13/10/2006
כמה מילים לחג האסיף:
על "האיך" ו"המה" של הקטיף.
עד היום לא ברור מי החליט שהקטיף בפרדס צריך להתנהל כתחרות. ככל
שעוברות השנים כך יותר ויותר חברים טוענים שהם יזמו את העניין. רק על שני דברים
אין ויכוח: שהרעיון נלקח מהתחרויות החקלאיות שנערכו ברוסיה הסובייטית, ושבניו
גרינבוים ניסח ופיתח את התשתית האידיאולוגית.
על כל פנים: משנת 1953 במשך יותר מ-40 שנה נקטף כל פרי ההדר של גן שמואל ע"י חניכי המוסד במסגרת של "תחרות סוציאליסטית". רק את התפוזים אף אחד לא שאל אם הם רוצים להשתתף בתחרות.
שקופית 16- 182 -ג'ש 1992-3-קטיף מוסד-עדי צנטנר עופר ארזי ואמראל
בהתחלה התחרות הייתה בין הקבוצות במוסד.
את הפרי היו קוטפים וממלאים ב"בוקסים". האיש הכי חשוב היה
עובד הפרדס שהיה סופר בסוף היום כמה בוקסים מילאה כל קבוצה. עד שיום אחד גילו שדולי
ועמיר שפירא שמים בתחתית כל ערמה שכבה של בוקסים ריקים.
אולי בגלל זה ואולי מסיבה אחרת עברו בהמשך לעבוד עם מיכלים.
אח"כ עברו לחוליות מעורבות. הרכב החוליה היה קבוע לכל העונה והיא
נקראה ע"ש ראש החוליה. ראשי חוליות נחושים במיוחד היו מוותרים על ארוחת
הצהריים, ורצים לפרדס לבחור מקטפה קטנה ותרמיל גדול.
החוליות התחרו ביניהן מי תשיג בסוף העונה את "הממוצע לאדם"
הכי טוב.
"ממוצע לאדם" היה מונח מתמטי שביטא את מספר המיכלים שקטפה
החוליה, מחולק במספר הקוטפים. בקבוצת "אילה" אמרו שאדם ממוצע,
תמיד מוריד את ה"ממוצע לאדם", ולכן היו משכנעים את הקוטפים האיטיים
להגיד שהם חולים, ולהישאר בבית.
ישנם כאלו שעד היום עוד מבצעים את ההוראה הזאת.
הגשם נחשב לגשם ידידותי רק במידה והוא ירד בסביבות אחת בצהריים, וגרם
לביטול הקטיף באותו יום. וזה להבדיל מסתם גשם שהיה יורד יותר מאוחר ומרטיב את
הקוטפים.
הקוטפים המצטיינים נקראו "חיות קטיף" וכולם רצו להיות חיות.
את ההשראה נתן אהרון לויטה ז"ל שעבד בפרדס, והיה קוטף בו זמנית
עם שתי מקטפות ושני תרמילים. יש כאלו שנשבעים שראו אותו פעם הולך בין שתי שורות
וקוטף את שתיהן ביחד.
הכי קשה היה לקטוף את הפרי הגבוה, לשם כך היה צורך בסולם מיוחד שדרש
תכונות אקרובטיות. הכי קל היה לקטוף את הפרי הנמוך. בזמני מצוקה הפעילו את "המגלחים"
– אלו שקטפו את הפרי הנמוך גם בשורה של החוליה השכנה.
את התוצאות היו מפרסמים ב"נטיפים", ובסוף העונה נערך טקס
חלוקת התעודות למצטיינים והתוארים לי"ב-ניקים:
"דוקטור לקטיף" – מי שהשלים חמש עונות רצופות,
ומי שהשלים שש עונות זכה בתואר: פרופסור".
ישנם חברים שזו התעודה היחידה שהם קיבלו עד היום.
לזכר אותם ימים קשים ונועזים,
לתהילת הקוטפים ולמתיקות התפוזים,
הרי לפניכם צרור של חרוזים:
שקופית 13- 191 -ג'ש 1983-מוסד-קטיף-חיים גולדשטיין עומר ערמון טל רותם סלו מיד
העגלות התמלאו והטרקטור רחוץ
חוליות הקטיף מוכנות למירוץ,
ובניו בשער עומד ומטיף:
על אחדות הניגודים וחשיבות הקטיף.
דמיירה ולובין - פיתחו את השער,
כל המקטפות חדות הן כתער,
ומי שפישל ב"פרדס ההורים"
לא יוכל לקבל סמל בוגרים.
יש תחרות ולכן יש כללים
ובתנאי שנספיק יותר מיכלים.
אם רוצים תוצאה בסוף העונה
צריך ל"גלח" לחוליה השכנה.
לחוליה שלנו – אינסטינקט-מנצחים,
מזל שתפסנו עצים נמוכים,
קטפנו, סחבנו, ירקנו גם דם
זה מוכרח לשפר את "הממוצע לאדם".
השמש שקעה התרמיל על השכם
ארוחת-ארבע: ריבה וגם לחם.
ובניו בשער לא חוסך במילים -
על משמעות הקטיף וחשיבות הכלים:
שהם הערובה לניצחון של מעמד-הפועלים.
וכמו שכבר הוזכר,
שנת 1997 הייתה השנה האחרונה שבה בוצע הקטיף ע"י המוסד:
אף אחד לא זוכר בדיוק, איך כל העסק נגמר
אולי בגלל "מנערת הפרי" שהפכה את הסולם למיותר,
אולי זו תוצאה מאוחרת לסגירה של "חדר-אוכל מוסד",
ואולי בגלל שלהיות "פרופסור" זה כבר לא כל כך מכובד.
יתכן שכבר לא היה חשוב להיות ממש חרוצים,
ואולי בגלל שהר-אבן - עבר לקיבוץ הארצי.
אולי בגלל שכבר אין בעצם, כל כך הרבה תפוזים
ואולי בגלל שנגמרו לי כל החרוזים...
והכי הגיוני: כי הסתבר (ונאמר את זה בזהירות):
שהתאילנדים קוטפים בסדר, גם כשאין תחרות.
בכל מקרה לאחר 44 שנים של תחרות סוציאליסטית ספוגת נחישות וזיעה -
תם גם הפרק הזה.
ויחד עם הקטיף חלפו לבלי שוב עוד כמה דברים...
אח"כ המוסד הפך ל"פנימייה", ואח"כ ל"נעורים",
אבל עד היום בימי חורף בהירים, כשהשמש מציצה מלמעלה
עוד אפשר לשמוע את הרוח שורקת: "יאללה חיות, יאללה..."
עודד צנטנר חג-אסיף
תשס"ו
13.10.2006.
עדיין אין תגובות לדף זה.
מוזמנים להגיב!